פסק-דין בתיק ב"ל 13501-10-10

1.         הוגשה תביעה להכיר באירוע מוחי שארע לתובע, כפגיעה בעבודה כמשמעותו בחוק.

2.         כך נאמר בתצהיר התובע:

"2.       בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב תביעתי, עבדתי בחנות כלי כתיבה, בשם "בזאר מודיעין" (להלן: "החנות") המצויה בבעלותה של אשתי הגב' רחל שמחי, ברח' צאלון 19 בעיר מודיעין.

3.         מאחר ובעבר הייתה לי, במשך הרבה שנים, חנות משלי, ידעתי היטב את העבודה, ותפקידי בחנות של אשתי היה, בין היתר, שיווק מוצרים, הזמנת ציוד לחנות וקר עם הרו"ח.

4.         ביום 30.8.09 עבדתי כמו בכל יום בחנות ולאחר שאשתי ביקשה ממני להזמין סחורה, כך עשיתי. אך, מאחר וחשבתי באותו רגע, שהסחורה שביקשה ממני להזמין לא תספיק לנו, החלטתי, על דעת עצמי, להזמין יותר סחורה ממה שביקשה.

5.         באותו היום, בין השעות 14:00 - 16:00 בערך, אני לא זוכר בדיוק את השעה, אשתי חזרה לחנות מסידורים שעשתה, וסיפרתי לה שהזמנתי, על דעתי, סחורה בכמות הגדולה משמעותית ממה שהיא ביקשה ממני.

6.         אשתי החלה לצעוק עלי ולהעליב אותי, שכל מה שאני עושה בחיים נכשל, שאני הורס לה את החיים, שהבנקים יקחו לה את החנות בדיוק כמו שלקחו את החנות שלי, שהיא לא רוצה שאני אעבוד אצלה יותר, שאני גורם לה רק לנזקים, שאני לא מבין מהחיים שלי בשום דבר, שזה תקופה מאוד לחוצה מבחינה כספית כי יש מינוס גדול בבנק, שאני גורם לה להתמוטטות נפשית, שהיא החליטה לבטל את ההזמנה ושהיא לא רוצה לראות אותי יותר בחנות לעולם ושהיא לקחה אותי לעבוד אצלה רק כי היא ריחמה עלי ולא בגלל שהיא באמת זקוקה לי בחנות (להלן:"הריב").

7.         חשוב לי להדגיש ולציין, כי אשתי מעולם, אבל מעולם, גם בתקופות הכי קשות שהיו לנו בחיים, לא דיברה / צעקה עלי כמו באותו הריב.

8.         הרגשתי שאני לשתוק על הדברים שאשתי אמרה לי. כל כך נפגעתי ממנה, שהרגשתי שהדם עולה לי לראש, ואמרתי לה מילים מבישות, שמפאת כבודו של בית הדין, אני מעדיף לא לחזור עליהן כאן ולא בשום מקום אחר. כתוצאה מדבריי, אשתי התחילה לבכות ואני יצאתי מהחנות בסערה בשביל לנסות לנשום אוויר.  לאחר מכן חזרתי חזרה, וכל אחד תפס את הפינה שלו בחנות שהיא חנות גדולה, לא ראינו אחד השני ולא דיברנו יותר, עד הסגירה של החנות בשעה 20:00  בערך.

9.         מרגע הריב לא הצלחתי באמת לעבוד, אלא רק ישבתי והתחלתי להרגיש ממש ממש רע, היו לי גלי חום, דופק מהיר, הזעות בכל הגוף ו"דפיקות בראש". לאט לאט, הרגשתי איך הכוח בגוף שלי הולך ונגמר ושאין לי אוויר בריאות, עד שבסוף הייתי מטושטש לחלוטין.

10.        אני לא זוכר בדיוק איך הגעתי הביתה, אבל אני זוכר שעברתי התמוטטות בבית ושנפלתי על הרצפה, ולאחר מכן הרגשתי עייפות כמו שבחיים שלי לא להרגשתי והלכתי לישון.

11.        בבוקר כשניסיתי להניח תפילין, כמו בכל בוקר, פשוט לא הצלחתי ואשתי שנבהלה מאוד, לקחה אותי, במהירות, למרפאה בחולון ומשם בהוראת הרופאה, הועברתי באמבולנס לבית החולים וולפסון, שם אבחנתי על ידי רופאיי המטפלים, כסובל מאירוע מוחי קשה, ממנו אני מנסה להתאושש עד היום"?

3.         בחקירה נגדית העיד:

"אני לא צריך להגיש בחדר מיום על ויכוח שיש לי עם אשתי... זה לא קשור אליהם".

            וכן:

            "האירוע הזה היה צדדי ואני לא צריך לספר לכל אחד שרבתי עם אשתי". 

4.         אשת התובע העידה מטעמו.

            כך נאמר בתצהירה:

"5.       ביום 30.8.09 חזרתי לחנות בין השעות 14:00  - 16:00 בערך,  אני לא זוכרת בדיוק את השעה, מסידורים אישיים שלי שעשיתי יחד עם בנותיי, ובדקתי האם מאיר הזמין את הסחורה שביקשתי ממנו. לתדהמתי, מאיר אמר לי, שהסחורה שביקשתי ממנו להזמין לא מספיקה לנו, ולכן הוא החליט על דעתו לבד, להזמין הרבה יותר סחורה ממה שביקשתי.